<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן ג'</h1>
<h2>דף סג.</h2>
כתב הראב"ד ז"ל נהגו שלא ליתן אדם ממון גדול [לבתו] ומי שהוא קפיד ומתקוטט בעבור נכסי אשתו אינו מצליח ואין זווגן עולה יפה אלא מה שיתן לו חמיו או חמותו יקח בעין יפה כי הממון שאדם לוקח עם אשתו אינו ממון של יושר תדע שהרי ארז"ל הרוצה שיתקיימו נכסי אשתו יעשה מהן מצות וראוי לכל איש [בר] דעת שלא יעגן עצמו ולא בת זוגו מפני ממון רב שהממון ההוא לא יצליח מפני העגון ומפני הרהור עבירה. ורבים נכשלים בעבירות כשאינן נושאין אשה במהרה ועליהן נאמר כל הנושא אשה לשם ממון ולא לשם שמים, עשה יעשה לו כנפים והחטאים נקשרים בנשמתו ובגופו חס ושלום. וארז"ל מצא אשה מצא טוב כלומר מצא אשה טובה מצא טוב. או נאמר מצא אשה אע"פ שאינה טובה מצא טוב כמו שארז"ל כשנשאו נשים רעות דיינו שמצילות אותנו מן החטא ומגדלות את בנינו. אבל אם היא רעה ביותר מדאי עליה נאמר אשה רעה צרעת לבעלה אבל מצאנו לה רפואה שארז"ל מי שאשתו מושלת עליו אינו רואה פני גיהנם עכ"ל בשער הקדושה.
